מדיטציה עצית

בימים כאלה, שהגשם מלחין מנגינה משלו והרוח שורקת כל כך חזק ונדמה שעוד שניה הבית שלי יצטרף לחגיגה ויתעופף לו גם, אלו הימים שאני הכי אוהבת ליצור. כשהעצים שלי מולי, רעשי הרקע נעלמים, מה שקורה מחוץ לחלוני לא קיים. אני כל כך ממוקדת ששום דבר לא מציק לי באותה שניה. לא קר לי, אני לא רעבה, אני לא מוטרדת. כלום. רק אני והעצים, בסוג של מדיטציה זוגית.

ברגע שאני מסיימת ומסתכלת שוב מהחלון והסאונד הקפוא של הסערה חוזר לאוזניי, אני מחייכת. כי קר עכשיו בחוץ, אבל מאוד מאוד חם פה בפנים.

תהליך של כמה ימים, קיצרתי (ומיהרתי) לדקה. אלו העצים שלי. זאת אני. ממוקדת.