לכבוד חגיגות השנה לחתונ(ו)ת השנה, החלטתי לשתף אתכםן בקסם החתונות שלנו ולהיזכר קצת בעצמי. אז אני ואהוב ליבי התחתנו פעמיים. כן, פעמיים. פעם אחת בקפריסין ובפעם השנייה בארץ. פעם אחת באופן רשמי ובפעם השנייה בחברת המשפחה והחברים. לא שלהתחתן פעמיים לא היה נחמד כן? אבל היינו מעדיפים לעשות הכל בפעם אחת. אז למה בכל זאת פעמיים?
כיום ישנן 3 אופציות עיקריות לזוגות שרוצים "למסד" את הקשר במדינת ישראל:
1- דרך הרבנות.
2- חתונה אזרחית בחו"ל ורישום במשרד הפנים.
3- רישום כידועים בציבור.
איך להגיד את זה יפה, כל האופציות לוקות בחסר לדעתי.
זוג שרוצה להתחתן בחו"ל, יכול להירשם אחר כך במשרד הפנים כזוג נשוי. הקאצ'- במידה וחלילה ירצו להתגרש, יצטרכו לעשות זאת דרך הרבנות.
זוג שרוצה להירשם כידועים בציבור, לא צריך לעבור ברבנות לא בכניסה ולא ביציאה. הקאצ'- הוא לא יקבל את כל הזכויות שמקבל זוג נשוי. הקאצ' 2- לא נרשמים כ"נשואים".
ודרך הרבנות... ובכן, אצלנו האופציה ירדה מהפרק עוד לפני שהיא עלתה אפילו.
למה?
כי לדעתנו מוסד הרבנות הוא מוסד מיושן שמשמר חוסר שיוויון מגדרי ודתי. כי אנחנו חושבים שלכל בני האדם יש זכות לאהוב ולהתחתן עם מי שהם רוצים, גם אם הזוג הוא חד מיני וגם אם דת הזוג שונה.
כי רצינו חתונה לבחירתנו. חתונה שוויונית.
אז ביי רבנות, דרכך היא לא דרכנו.
אחרי שנשארנו עם שתי אופציות, ישבנו וחשבנו מה הכי מתאים לנו. מה הכי חשוב לנו. הכי רצינו להיות "נשואים"- אז חתונה אזרחית איט איז!
חייבת להגיד שחטפנו אש מכל הצדדים. מצד אחד אנשים שאמרו לי שהם לא מבינים למה בכלל אנחנו מתחתנים אם זה לא דרך הרבנות, וכאלה שאמרו שאנחנו עושים את זה ככה כדי "להיות מיוחדים". מהצד השני, היו אנשים שכעסו שאנחנו מתחתנים בחו"ל ולא נרשמים כידועים בציבור, וכמעט איחלו לנו להתגרש רק כדי שיוכלו להוכיח ביום מן הימים כמה הם צודקים.
אני חושבת שבזמנו קצת נחנקתי עם עצמי ולא ידעתי מה להגיב. לא הבנתי למה לאותם אנשים כל כך דחוף להשמיע את הדעה שלהם ולנסות להוכיח לי למה הבחירה שלהם היא הנכונה, במקום לכבד אותי ואת הבחירה שלי. במקום לשמוח בשבילי על זה שמצאתי את הבחור שאיתו ארצה להיות לנצח. למה באותה שניה הם חשבו שהבחירה שלהם לחתונה שלי יותר לגיטימית מהבחירה שלי לחתונה שלי. איזה אנשים מוזרים. מאוחר יותר הבנתי שתמיד לאנשים יהיה מה להגיד. שצריך לדעת לסנן רעשי רקע כאלה ולהישאר נאמנים לעצמנו. למה? כי החתונה הזאת היא שלי ושל בן זוגי בלבד. לכן ההחלטה והבחירה היא אך ורק שלנו. ואגב, זאת בדיוק הבחירה הנכונה כי אנחנו אלה שבחרנו אותה. בדיוק כמו שהבחירה של אותם אנשים איך להתחתן היא הבחירה הנכונה ביותר עבורם- כי הם אלה שבחרו אותה. כל זוג והבחירה שלו. ולכל זוג מגיע את הכבוד הראוי לו, לא משנה באיזו דרך בחר להתחתן.
את החתונה בחו"ל בחרנו לערוך בלרנקה שבקפריסין. לצורך האירוע, ביקשנו שנינו ממשרד הפנים מסמך שנקרא "תמצית רישום" אותו צריך לתרגם לאנגלית ולהחתים נוטריון ואפוסטיל (אנחנו עשינו הכל יחד דרך חברה בשם ליטרה). אחרי שכל המסמכים היו בידינו, שלחנו מייל לעירייה ( civilmarriage@larnaka.com ) וקבענו תאריך לחתונה. כל שנשאר הוא להזמין כרטיס טיסה ומלון והנה זה קורה!
טסנו לסופ"ש, התפנקנו במלון חמוד. קמנו בבוקר, עלינו על לבן והלכנו להתחתן. בבית העירייה שהוא בעצם סוג של מוזיאון, הגשנו את המסמכים הנדרשים, שילמנו את הכספים הנדרשים ונכנסו לאולם קטן שם עמד בחור נחמד שערך את הטקס. הוא דיבר על משמעות החיים המשותפים, על נישואים והתחייבות, דיבר על שוויון, אהבה וכבוד. אמר דברים שבאמת באמת חשובים לנו. לאחר מכן חזרנו אחריו על נדרים כמו בסרטים (אין סיקנס אנד אין הלת'...) התנשקנו, התחבקנו, התרגשנו, חתמנו על תעודת הנישואים ואפילו קיבלנו מתנה קטנה.
משם יצאנו מר וגברת שוץ.
שלושה שבועות בדיוק אחרי זה, חגגנו בארץ יחד עם החברים הקרובים והמשפחות את מסיבת החתונה שלנו. את החתונה הזאת בחרנו לעשות לפי ראות עינינו. לפי מה שמסמל אותנו כזוג. כבני אדם. נשארנו נאמנים לאורך כל הדרך לאופי שלנו ולערכים שלנו. ככה בדיוק רצינו להתחיל את חיי הנישואים וכך היה.
בד החופה קושט בברכות שכתבו האורחים, האחים שלנו החזיקו את המוטות, אבא שלי ניהל את ה"טקס", אח שלי ניגן ושר את השיר איתו נכנסנו יחד לחופה. בטקס במקום "אמן" אמרו אצלנו "לגמרי". במקום שבע ברכות הלכתיות, איחלו ההורים שלנו ארבע ברכות שנשענות על ערכים שמלווים אותנו בזוגיות. טבעת אומנם הייתה רק אחת, בשבילי (כי נבו מפחד מטבעות, היי שוץ! ) אבל הוא ענד אותה על האצבע שלי אחרי שאמרנו יחד משפט קצר שהמצאנו מראש. ולקינוח, שנינו "שברנו" יחד שתי כוסות חד פעמיות כי החתונה הזאת היתה אירוע חד פעמי.
וכך, ביום החם ביותר בשנה, בתחילת מאי של שנת 2018, בכפר קטן במרכז הארץ, היינו תחת חממת אהבה. לחממה הזאת לא היתה מדינה ולא דת. לא היו בה חוקים נוקשים וחובות, לא היתה אפליה או פחד. מה כן היה? בחירה. בחירה ואהבה.
and they lived happily ever after.
